החלטה בתיק בר"ע 44038-01-13

השופט עמירם רבינוביץ:

1.     לפניי בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (תיק דמ"ר 47124-06-11; הרשמת מירי שי-גרינברג). בפסק הדין קיבל בית הדין באופן חלקי את תביעת המבקשת לתשלום הפרשי שכר בגין תקופת עבודתה במשיבה.

2.     המבקשת עבדה כגננת במשיבה, שהיא עמותה רשומה המנהלת גן ילדים בשפרעם. לא התעוררה מחלוקת בין הצדדים כי בתקופה  שמיום 1 לפברואר 2011 ועד ליום 19 למאי 2011, עבדה המבקשת אצל המשיבה,  וכי ביום 19.5.2011 המבקשת התפטרה מעבודתה במשיבה.

3.     עיקר המחלוקת בין הצדדים הייתה:

א. מה הייתה מתכונת עבודתה של המבקשת, האם כטענתה עבדה 68 ימי עבודה, 401 שעות עבודה בהתאם לטופסי הנוכחות שבידיה, או כטענת המשיבה שגרסה אחרת.

ב. זכאות המבקשת לשכר שעתי על פי תעריף משרד החינוך, וכן תוספות שכר כמקובל במשרד החינוך, דהיינו: הסכם מסגרת, תגבור הוראה, תוספת שכר 2008, גמול כפל תואר, טלפון וגמול חינוך כיתה. 

ג. זכאות המבקשת להפרשי שכר עבור תקופת עבודתה במשיבה, בקיזוז הסכומים ששלמו לה לטענתה.

הצדדים גם נחלקו ביניהם באשר ליום 31.1.11 האם היה זה יום בו עבדה המבקשת, או שמא היה זה יום ניסיון והתלמדות בלבד. כמו כן נחלקו הצדדים, מהי העילה שבגינה התפטרה המבקשת ביום 19.5.11.

4.     תביעתה של המבקשת כללה את הרכיבים הבאים: הפרשי שכר ע"פ תעריף משרד החינוך בסך 17,607.91 ש"ח; תוספות שכר חודשיות שונות בסך 1,380 ש"ח לחודש, המסתכמות בסך 4,264.20 ש"ח עבור כל תקופת עבודתה. סך כל תביעתה הסתכמה ב-21,872.11 ש"ח.

5.     בית הדין האזורי דחה את גרסת המבקשת ביחס  לרישומי השעות שערכה, ובהתאם לכך דחה את גרסת המבקשת בכל הנוגע למתכונת עבודתה במשיבה, על כן נדחתה תביעתה של המבקשת לתשלום הפרשי שכר, אשר התבססו על רישומי השעות וחישובים אותם ערכה המבקשת.  כמו כן דחה בית הדין האזורי את תביעתה של המבקשת לקבלת שכר שעתי ולתוספות שכר כמקובל במשרד החינוך. יחד עם זה קבע בית הדין, כי המשיבה לא הרימה את הנטל המוטל עליה בנסיבות המקרה להוכיח כי שילמה את כל הסכומים המופיעים בתלושי השכר אותם הנפיקה המשיבה למבקשת. בהתאם לכך חויבה המשיבה לשלם למבקשת את הסכומים הרשומים בתלושי השכר, אשר לא שולמו למשיבה בפועל בסך 4409 ש"ח. בנוסף נפסק למבקשת תשלום עבור פיצויי הלנה בסך של 900 ש"ח, והוצאות משפט בסך 1000 ש"ח .

6.     בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת בתמצית טענות אלו: בית הדין האזורי טעה בכך, שקיבל את גרסת המשיבה ודחה את גרסת המבקשת; בית הדין טעה בקביעתו כי דוחות הנוכחות שהגישה המבקשת הן הראיה המרכזית עליה מתבססת תביעתה, שכן גם בהתאם לגרסתה של המשיבה עולה כי האחרונה לא שילמה את זכויותיה כנדרש, ועל כן נאלצה המבקשת להתפטר בגין הרעת תנאי  עבודתה; המבקשת התחילה את עבודתה במשיבה  ביום 30.1.11, עובדה זו מסבירה את הפער שישנו בין שעות העבודה המופיעות בדוחות הנוכחות שהגישה לבין השעות המופיעות בתלושי השכר; על פי תלושי השכר ובהתאם לשיטתה של המשיבה, המבקשת זכאית להפרשי שכר בסך של 17,157.90 ש"ח ולא לסכום 12,205 ש"ח כפי שקבע בית הדין האזורי; התנהלות המשיבה במקרה דנא הייתה בחוסר תום לב.

7.     המשיבה תמכה בפסק הדין של בית הדין האזורי והוסיפה כי המבקשת לא הצביעה על פגם כלשהו המצדיק את קבלת הבקשה. גרסת המבקשת לא התקבלה על ידי בית הדין האזורי, והמבקשת לא הוכיחה את טענותיה בעניין מועד תחילת עבודתה, היקף שעות העבודה, הפרשי השכר הנטענים על ידה,  זכאותה לתנאי שכר כמקובל במשרד החינוך, ונסיבות סיום עבודתה. המשיבה גם טענה כי התנהלות המבקשת לכל אורך התביעה הייתה חסרת תום לב.

דיון והכרעה

8.     לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובת המשיבה, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכלל החומר שבתיק - אני סבור כי דין הבקשה להידחות.

9.     בית הדין האזורי הדגיש בפסיקתו את אמינות גרסת המשיבה, ואת חוסר האמינות של גרסת המבקשת. את התרשמותו זו ציין בית הדין האזורי במקומות אחדים בפסק דינו. זו קביעה המבוססת על התרשמותו מן הראיות, העדויות וכלל החומר שהובא בפניו. הלכה פסוקה היא, כי אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה מן העדויות והראיות שהיו בפניה. בהליכי דיון מהיר, בפרט, התערבותה של ערכאת הערעור היא מצומצמת ביותר, ומוגבלת בעיקר לבירור שאלות משפטיות . בנסיבות המקרה לא מצאתי מקום לחרוג מאותו כלל. לא למותר לציין, כי בית הדין דחה את גרסת המבקשת לא רק על פי התרשמותו מהעדויות, אלא מהעובדות שכלל לא היו שנויות במחלוקת, בצירוף ניתוח סבירות יתר העובדות ביחד עם הגיונם של הדברים. ממכלול דברים אלה, למד בית הדין שהגרסה העובדתית של המשיבה מעוררת אמון רב מזושל המבקשת, שלא התאימה למציאות שהיא עצמה העידה לגביה.

10.                        בית הדין האזורי דחה את גרסת המבקשת ביחס לכלל התביעה, ולמעשה קבע כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח את תביעתה. יחד עם זה, קבע בית הדין, כי המשיבה לא הוכיחה שהיא אכן שילמה את כל הסכומים הנקובים בתלושי השכר שאותם הנפיקה למבקשת, ועל כן עליה להשלים את הסכומים הנקובים בתלושי השכר אשר טרם שולמו. לעניין זה ציין בית הדין, כי לא נעלמה מעיניו העובדה כי הסכומים המופיעים בתלושי השכר לא תואמים את שעות העבודה ואת ימי העבודה של המבקשת כפי שמתבטאים בדו"חות הנוכחות. אף רישום שעות העבודה בתלוש השכר, אינו תואם את הסכום המגיע למבקשת לפי התלוש, בשים לב לתעריף השעתי המצוין בתלוש. יתר על כן, עיון מעמיק בתלושי השכר מעלה כי רכיב "השכר המשולב" קבוע מדי חודש (2,968 ש"ח), ואינו משתנה בהתאם לשעות העבודה וימי העבודה של המבקשת בכל אחד מחודשי עבודתה. ברם לאחר בחינת מכלול חומר הראיות, קבע בית הדין האזורי, כי הפרשי השכר להם זכאית המבקשת הם בהתאם לסכומים הנקובים בתלושי השכר, משלא הובאה בפני בית הדין כל ראיה אחרת.

11.                        משאלו הם פני הדברים, ומאחר והמבקשת משיגה בעיקרו של דבר על קביעות עובדתיות, אין מקום להתערב בפסד דינו של בית הדין האזורי.

12.                        סוף דבר - בקשת רשות ערעור נדחית. המבקשת תשא בשכ"ט עו"ד בסך 1000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתנה היום,  ט"ו אייר תשע"ג (25 אפריל 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.